שהייתי קטנה ושגרתי בארץ, כל שבת הלכתי לירושלים לבקר את סבא וסבתא שלי. שיחקתי עם האחות שלי והבת דודה שלי, וגם כל מישהו שהוא הסכים לשחק איתי את המשחק טאקי. הייתי אוכלת קרטיבים אננס אחרי שאכלנו ארוחת ערב, וכל הזמן שיחקנו באותו מקום על הספה ליד החלון. היה חושש מהלילה אבל עדיין ראינו את הפיצוצים מחתונות מהחלון. אני זוכרת שכל הקלפים היו דויקי מי הקרטיבים שמומס מתי ששיחק נו. ליד הספה שאל שיחקנו היה שולחן גדולה עם הנרות משבט. כל פעם שחיכיתי לטור שלי אני זוכרת סתכל טי על האף נר מן המס, רציתי לגעת בדוֹנַג של הנר, אבל סבתא אף פעם לא מרשה לי. סבתא שלי הייתה שמה מוסיקה קלאסי לפני ואחרי אכלנו ארוחת ערב. היא גם אף–פעם לא הייתה נותנת לי לנצח בתקיא.נראה לי ששיחקנו שעתיים כל שבת. אחרי השנתיים האלו, שסוף סוף החלטנו להפסיק לשחק הלכתי לישון על הספה וקמתי במיטה שלי בכרמי–יוסף.