אפשר לומר שהתחלתי ללמוד עברית כשהייתי בת חמש או יותר זקנה. היו שיעורי עברית בגן שלי, ו״בית ספר עברית״ כש הייתי בבית ספר יסודי. למדתי איך לכתוב ולקרוא עברית אבל לא מה המשמעות של מילים. כל שבוע שמעתי עברית בבית כנסת ושמעתי עברית בבית כשההורים שלי לא היו רוצים לי להבין מה הם אמרו. שרתי שירים בעברית ואמא שרה לי שירי ילדים בעברית. אז עברית הייתה בחיים שלי לנצח. אני רק לא הבנתי אותה.
הייתי מטורפת עם ההורים שלי כי הם לא מדברו עברית איתי כשהייתי תינוקת. אם הם כן מדברו עברית איתי, הייתי יכולה גם לדבר עברית. אבל בשבילם הייתי צריכה ללמוד עברית בעצמי. הם הסבירו לי שהם לא מכירים עם מילי ילדים בעברית אז אי אפשר לדבר איתי רק בעברית. גם הם למדו עברית באוניברסיטה ואולפן ואם אני רוצה, אני גם יכולה ללמוד עברית באוניברסיטה. אז חיכיתי.
בסוף הגעתי בייל והתחלתי ללמוד עברית באמת. ההייתי מתרגשת מאוד. אין לי סיבה אחת למה רציתי ללמוד עברית ולמה אני אוהבת ללמוד עברית. יש לי כמה סיבות מעשיות. לדוגמה, פוליטיקה ישראלית מעניינים אותי אז אני רוצה לקרוא עיתונים ישראלים. זה נחמד להכיר עם עברית כש אני מטיילת לארץ ובמיוחד אם אני אי פעם אגור שם. גם הקורסים של עברית כיף. הסיבות האלה אמיתיות אבל לא כל הסיבות. זה נשמע קצת מטופש אבל אני מרגישה קשר לעברית. אני יודעת שרוב יהודים אמריקאים לא מדברים עברית אבל מרגישה יותר קרוב ליהדות כש אני לומדת עברית. אני לא יודעת אם אני אלמד יותר עברית בייל, אבל אני יודעת שאני רוצה להמשיך ללמוד ולהשטפר את השפה.
You must be logged in to post a comment.