אני אוהבת לשחק תפוחים לתפוחים מהדורה יהודית במיוחד עם המשפחה שלי. אבא שלי לא אוהבת הרבה משחקים, אבל הוא אוהב תפוחים לתפוחים. האחי וגם האחותי אוהב אותו וזה נדיר. כשאנחו משחקים ביחד, אנחנו טפשים מאוד ולצחוק כל הזמן. אנחנו מספרים להשופט או השופטת למה הוא או היא צריך/צריכה לבחור את הכרטיס שלנו. בדרך כלל הסיבות שלנו מאוד טפשית

פעם, לפני הרבה שנים, האחי שמואל סם כרטיס קנדה בשולחן. אני לא זוכרת מה היה הכרטיס ירוק אבל קנדה הייתה תשובה טיפשית. כל המשפחה שלי חשבנו שזה מאוד מצחיק ולא יכולנו להפסיק לצחוק. שוב אני לא זוכרת למה. שמואל זכה הסיבוב הזה. מאז, אם משהוא לסים הכרטיס קנדה, הם תמיד זוכים.

אבא שלי אוהב ליצר חוקים חדשים כשאנחנו במשך משחקים. לדוגמע, הוא חכליט שאנחנו צריכים לעשות הכרטיס שלנו בקופסא ולא בשולחן. זה לא עניין גדול. אני אוהבת לנסות חוקים טיפשים כבדיחה עליו. לדוגמה אנחנו צריחים לעבור את הקופסה בלי להשתמש הידדיינו. זה קשה מאוד ומצחיק מאוד לצפות.