לפני שאני לקחתי את הקורס הזה, אני קצת דאגתי כי אני לא הייתי יכולה לזכור הרבה עברית. זה היה בגלל שהייתי בקוריאה כי לקחתי קורס בקוריאנית באוניברסיטת יונסאי בסיאול, בשביל לקבל תעודת שפה מתקדמת בקוריאנית. אז, אני דיברתי רק קוריאנית במהלך כל חופשת הקיץ שעברה שלי. שאלתי את עצמי אם אצליח לדבר עברית טוב אחרי שדיברתי קוריאנית רק שלושה חודשים. לכן, כאשר אני התחלתי להשתתף בשיעור של פרופסורית גורן, הייתי מאוד חרדה וידעתי שאצטרך לעבוד קשה. היו גם נסיבות מאוד קשות שניסיתי להתגבר עליהן במקביל, וגם ניסיתי להגיש בקשה למלגות לאחר שסיימתי את לימודיי בייל.

אני לא ישנתי הרבה ואני דילגתי על ארוחות כי לא היה לי זמן, אבל אהבתי את העברית ולא רציתי להפסיק, בגלל שאני רציתי גם תעודת שפה מתקדמת בעברית וגם בגלל שאני רציתי לעשות מחקר בישראל על זכויות לשוניות במערכת בתי המשפט בישראל בעתיד. אני ידעתי שכישורי הקריאה והכתיבה שלי בעברית בסדר, אבל הייתי צריכה להתאמן בדיבור בעברית. אז אני הלכתי לשולחנות עברית בכל פעם שיכולתי ואני גם דיברתי עם החברות שלי ועוזרי הוראה מעבר לזמן הנדרש.

רציתי ללמוד עברית כשהייתי בשנה הראשונה כי רציתי להחיות שפות מתות. כסטודנטית לבלשנות, אני למדתי שהעברית היא השפה המתחדשת הכי מוצלחת בעולם. הסקרנות הזו גרמה לי להתאהב בשפת העברית.

בסמסטר הבא, אני רוצה ללמוד את הקורס “ישראל ביידיאולוגיה ובפרקטיקה”. זה יהיה הקורס האחרון שלי בעברית בייל, וזה יהיה גם הקורס האחרון שאני צריכה לתעודת השפה המתקדמת שלי בעברית מודרנית. אני מאוד מתרגשת להגשים את המטרה הזו שלי, כי תמיד חלמתי להיות מסוגלת לדבר בעברית. יום אחד, אני מקווה לומר שאני שולט בעברית.

לפני שאני ראיתי את הסרט סינמה סבאיא, אני חשבתי שהסרט הזה יהיה סרט על נשים בעלות רקע דתי, פוליטי וסוציואקונומי שונה שהופכות לחברות באמצעות סמינר יצירת סרטים מאתגר אך יפהפה. אז אני חשבתי שיהיה לסרט סוף טוב, אבל הסוף של הסרט היה יותר מורכב. אני גם לא ידעתי שהסרט הזה צולם כמו סרט תיעודי, ידעתי רק שהם מצלמים סרט בתוך סרט. עם זאת, כאשר אני התחלתי לצפות בסרט, זה התברר לי שהסרט תסריט וצולם רק בסגנון של סרט תיעודי, לא דוקומנטרי ממשי.

אני חושב שהסרט שווה צפייה, אבל זה לא היה הסרט האהוב עליי. אני גם חשבתי שכל הדמויות יספרו באותה מידה את הסיפורים שלהן, אבל טעיתי מאוד. כמה דמויות סירבו לספר את הסיפור שלהן, שלדעתי עכשיו היה מעשה התנגדות נגד ניצול אפשרי או פגיעות כפויה, אז עכשיו אני מבינה למה הדמויות האלה בחרו לא לספר את הסיפור שלהן, ואני מסכימה עם הבחירה שלהן. הסצנה האהובה עליי בסרט היא השיא, שכולל את סיפורה של ג’ואנה סעיד, כאשר היא סוף סוף מספרת לכולם מה היא באמת חושבת על החיים שלה. אני מאוד אהבתי את מה שהפרופסורית שלי, שירי גורן, אמרה על הסרט הזה: הוא הראה לנו את גבולות הקולנוע. הנשים לא הפכו לחברות לכל החיים. הם פשוט למדו קצת על לצלם סרטון ואז עזבו.

אם אתם מתעניינים ביצירת סרטים בסגנון דוקומנטרי, ואם תרצו לראות סרט מתחשב ומציאותי על יחסים בין אנשים מרקעים דתיים, פוליטיים, סוציו-אקונומיים ומשפחתיים שונים, אז תיהנו מהסרט הזה.

אני מאוד אוהבת את המסעדה “נועה”, שהיא מסעדה ברחוב קראון 200. מסעדה זו נמצאת בבעלות מסעדת “ספטמבר בבנגקוק”, כך ששתי המסעדות דומות זו לזו. מסעדת “ספטמבר בבנגקוק” מגישה אוכל שהוא גרסה מודרנית לאוכל תאילנדי. כמו מסעדת “ספטמבר בבנגקוק”, גם מסעדת “נועה” מגישה אוכל תאילנדי שהוא מודרני, אבל מסעדת “נועה” מגישה אוכל תאילנדי אותנטי ומסורתי יותר מאשר מסעדת “ספטמבר בבנגקוק”. לפעמים, האוכל הוא פיוז’ן של אוכל תאילנדי ואוכל אמריקאי או אסייתי אחר. זו הסיבה שאני הכי אוהבת את מסעדת “נועה” בניו הייבן, כי היא מסורתית ומודרנית כאחד. לפיכך, הטעם של האוכל שם מאוד אותנטי תוך שהוא גם טעים חדש ומיוחד. בסך הכל, טווח המחירים של המסעדה הזו הוא בין 16 ל-28 דולר לצלחת גדולה. זה יקר לסטודנטים, אבל זה טוב אם רוצים לאכול במסעדה יפה עם אוכל מאוד טוב.
כשהלכתי לראשונה ל”נועה” חשבתי שהאווירה מאוד מעניינת. המקום כולו היה כהה מאוד וסגול, עם אורות עמומים. בקצה אחד היה פסל בודהה ענק מזהב, והרבה מטריות אדומות תלויות על התקרה. עם זאת, חשבתי שהמנהל לא היה נחמד במיוחד. הזמנתי “צלחת קלמארי גרא פאו”, שהיתה קלמארי, בזיליקום תאילנדי ורוטב חריף עם אורז. זו הייתה הארוחה הכי טובה שאכלתי אי פעם בניו הייבן. “צלחת פאד תאי בספטמבר” טעים אבל הוא יקר מדי: הוא עולה 25 דולר. אני חושבת שכל האנשים צריכים לאכול במסעדת נועה” לפחות פעם אחת.

דבר אחד מהשנה האחרונה שאני מצטערת עליו הוא להתעכב יותר מדי על העבר. בשנה שעברה היו לי אירועים טראומטיים רבים. למשל, הייתה לי מוגבלות פיזית מהצוואר ועד לידיים, כך שיכאבו לי ידיים גם כשמחזיקים כפית או פותחים דלת. קיבלתי פיזיותרפיה ואני עדיין מתאוששת. אני הייתי מייחלת למשך כל כך זמן שלא היה לי כאב, ושלא הייתי חווה כל כך הרבה אירועים טראומטיים, במקום לעשות עוד תרגיל פיזיותרפיה אחד או לישון יותר. בגלל שביליתי כל כך הרבה זמן במחשבות , איבדתי הרבה שינה. הלוואי שיכולתי להיות אסירה תודה יותר בתקופה זו של כאב.

השנה, אני רוצה להתמקד בהווה ולא יותר מדי בעבר או בעתיד שלי. שנית, אני מקווה להיות אסיר תודה יותר למשפחה שלי, לחברים שלי ולפרופסורים שלי. אם זה אפשרי, אני אשמח גם לטייל. אז, אני מקווה שאני אהיה יותר שמחה, ואני רוצה לעשות דבר אחד כל יום שאני שפחדתי לעשות בעבר. אני נרגש לראות איזה סוג של אישה אני אהפוך בשנה הבאה.

המקום שאני מאוד אוהבת בייל הוא ספריית בייניקי. אני מאוד אוהבת ללמוד בספריה הזאת, כי אין הרבה אנשים ויש שקט שם. יש גם הרבה ספרים עתיקים ויפים מאוד, והם במיוחד מעניינים אותי בגלל שאני לומדת היסטוריה. הספות שם מאוד נוחות וגדולות, ותצוגת הספרים כל כך יפה. אז בכל פעם שהחברים והמשפחה שלי מקליפורניה מבקרים אותי בייל, אני מראה להם את הספרייה הזו. כדי להגיע משיעור העברית שלנו, חוצים את רחוב יורק והולכים ישר ברחוב אלכסנדר ווק. אחד פונה שמאלה ברחוב היי ויורד במדרגות כדי ללכת לספריית בייניקי. גם לי נעים ונוח שהספרייה קרובה לכיתה העברית. אבל יש בעיה: הספרייה הזו נסגרת בחמש אחרי-הצהריים, וזה מוקדם מדי.

משחק הלוח שאני הכי אוהבת לשחק הוא שחמט. זה בגלל שלא הייתה לנו טלוויזיה בבית שלי, ולכן כשהיינו ילדים, האח שלי ואני נהנינו לשחק במשחקים במקום לצפות בטלוויזיה. האבא שלנו לימד אותנו לראשונה איך לשחק שח, והוא היה מאוד סבלני ואדיב איתנו כשניסינו ללמוד והוא ענה על כל השאלות שלנו. אני חושבת ששיחקנו שחמט כמעט כל יום. האח שלי היה הרבה יותר טוב ממני בשחמט כאשר היינו ילדים, אז אני ניסיתי כמיטב יכולתי להשתפר על ידי צפייה בסרטונים של שחמטאים מקצועיים.
בבית הספר, אחי ואני הצטרפנו למועדון שחמט. הפכתי לסגן נשיא המועדון, ואחי נודע כ”אלוף השחמט” במועדון.
כאשר הוא ואני קיבלנו כל אחד מחשבים משלנו, התחלנו לשחק שחמט במחשב. עם זאת, למרות שיכולנו לשחק שח מתי שרצינו, התגעגענו ליכולת לשחק שח אחד עם השני ולהחזיק בכלי השח. לאחר מכן, התחלנו לשחק שחמט באופן אישי, וגילינו שזה היה הרבה יותר כיף כי זה גם העלה זיכרונות מהזמן שהיינו ילדים קטנים. התחלנו גם לשחק משחקי לוח אחרים ביחד, כמו קאתן ומונופול.

לידיה

אני מדברת קוריאנית בביתי עם המשפחה שלי, ואני מדברת אנגלית עם החברים שלי באוניברסיטת ייל, אבל אני חושבת שאני רוצה להתאמן יותר לדבר עברית. כאשר אני לא לומדת, אני אוהבת לקרוא ספרים, להלחין ולטייל בטבע.

בקולג׳ ברנפורד